הרחבה

הרחבה למשל

"סיכה בעין"

"אדם הולך ברחוב עם ילד קטן בוכה וכל האנשים מסתכלים על האב כאילו שאין בו רחמים", ממשיל רב"ש משל חינוכי

"צריכה להיות התאמה

בין מה שאתה רוצה

ובין מה שהעליון מוכן לשמוע ממך.

אתה מבקש סיכה לחטט בעין,

כמו שרב"ש נותן דוגמה,

או עוד כל מיני דברים שיכולים להזיק לך,

אז העליון ייתן לך?

ואתה צועק, צורח.

העליון מחכה עד שתחכים.

כך זה עובד."

(הרב מיכאל לייטמן, 08.04.14)

אם האדם לא יודע מה מועיל לו ומה לא, 
איך הוא יבקש משהו?

הבורא לא מתחשב עם מה שהאדם מבקש. רב"ש כותב שהדבר דומה לאבא שהולך ברחוב עם בנו הקטן, והילד בוכה ובוכה והאבא לא מרגיע אותו. וכל האנשים מסביב אומרים: "בחייך, תראה את הילד, מה קורה לו?", והאב עונה: "אתם יודעים למה הוא בוכה? הוא מבקש סיכה לנקות משהו בעין". זו אמנם דוגמה לא מציאותית, אבל זה כביכול באמת כך, כי ראייה וסיכה הן דוגמה רוחנית.

בדוגמה זו הילד מבקש משהו לרעתו, כי הוא לא מבין מהי טובתו ומהי רעתו, ונראה לו שלבקש סיכה זה לטובתו. אז לתת לו או לא? ודאי שעדיף שיבכה. אבל מה התועלת בבכי? למה האב לא מרגיע אותו? בכיו של הילד מאפשר לו להבין שרצונו לא מתאים לרצונו של אביו, וכנראה שאביו יודע טוב יותר ממנו מהי טובתו. לכן כדאי להפסיק לבכות, ולעבוד על כך שהרצון של הילד ישתווה לרצון של אביו.

נגיד שהאבא רוצה לקנות לילד ספר יפה, אבל הילד לא רוצה ספר אלא כדור. והילד בוכה במצב הזה. האב מצידו לא אומר כלום. הוא כבר קנה את הספר, ומחזיק בו. בסופו של דבר הילד יבין שרצונו ובקשתו הבאה יכולים להיות רק ספר. וכך הוא לאט לאט מגיע למצב שהוא רוצה בספר.  ("שיחות על שלבי הסולם", כרך ב', 61. "טעמו וראו כי טוב השם", הרב מיכאל לייטמן)

ומה עם הרצון לכדור, הרצון הזה נשאר לא מבורר?

ככל שהילד גדל הוא מברר את רצונו לכדור, ומבין שרצון זה גרם לו לבכי, גרם לו לחוש רע. בינתיים, בעודו ילד, הוא שונא גם את הספר וגם את אביו, ומבקש לחפש אבא אחר שייתן לו כדור, אך במוקדם או במאוחר יראה ששום דבר לא הולך לו, עד שירצה גם את אביו וגם את הספר.

ועד שהוא לא מבקש מרצונו את הספר הזה, הוא לא מקבל אותו, כי אחרת הוא עלול לקרוע אותו לחתיכות וזה יהיה לרעתו. והאבא רוצה שהילד יקבל את הספר כדי לקרוא בו. לכן עד שהילד לא יודע איך משתמשים בספר, ואיזו תועלת אפשר להפיק ממנו, הוא לא מקבל אותו.

איזו דרך ארוכה ה"ילד" צריך לעבור מהמצב הראשון שבו הוא שרוי, כשהוא רק רוצה כדור וצורח אם הוא לא מקבל, ועד למצב שיצרח כדי לקבל את הספר. שירצה "ספר" במקום "כדור".  ("שיחות על שלבי הסולם", כרך ב', 61. "טעמו וראו כי טוב השם", הרב מיכאל לייטמן)

שאתה צורח והעליון לא עונה,

אבל בכל זאת הוא עושה פעולות

שאתה תבין שכך אי אפשר לבקש.

שמה שאתה מבקש אי אפשר לתת לך.

כרגיל, כמו שאנחנו עם הילדים.

והוא עושה כל מיני פעולות

שאתה תבין סוף סוף שכך זה לא עובד.

אז בעולם שלנו הזמן עושה את שלו,

ובעולם העליון אנחנו, הפעולות שלנו, 
זה נקרא זמן.

(הרב מיכאל לייטמן, 08.04.14)

למה אנחנו לא רואים 
את התוצאות של התפילה שלנו?

למה לא רואים את התוצאות מהתפילה שלנו? מפני שהתפילה שלנו לא נכונה. זה כמו שאומר בעל הסולם, ילד צורח ברחוב ליד אבא וכולם שואלים למה אתה כל כך אכזרי שאתה לא נותן לו מה שהוא רוצה. אז הוא אומר, הילד מבקש לנקות את העין שלו עם סיכה, כי יש לו משהו בעין. זו דוגמה לא כל כך מובנת. אם אנחנו מבקשים משהו שלא לטובתנו הרוחנית ודאי שאנחנו לא מקבלים. אנחנו מקבלים את זה בצורה הפוכה, זאת אומרת להראות לנו ששאלנו לא טוב.  (הרב מיכאל לייטמן, 08.10.19)

למה הבורא לא עונה לצעקתנו

הבורא לא עונה, מפני שאנחנו לא מדברים איתו בצורה נכונה. בורא, זו מערכת יציבה ונוקשה, חוק הטבע שאינו משתנה. זה כמו החוקים של העולם הזה. לכולם מובן שאפשר לבכות ולהתלונן על כך שנופל מקומה עשירית, אבל הדמעות הללו לא יעזרו, בכל מקרה תיפול ותתרסק. אותו הדבר קורה גם עם הבורא. אנחנו מנסים לשייך לו חולשות אנושיות, בציפייה שהוא יסלח לנו, ירחם עלינו, יגלה נדיבות, כמו אדם שרוצה להיראות יפה ומנומס. אבל דבר כזה לא יכול להיות! הבורא, זה החוק הכללי של כל הטבע. והטבע לא יודע רחמים.
אם לא ידוע לנו כיצד להתייחס לטבע, לבורא, אז שום דבר לא יעזור, כפי שזה קרה עד היום. ואילו חכמת הקבלה מלמדת אותנו באופן מדויק כיצד אנחנו צריכים לפעול. ואז אנחנו נדע איך להיכנס למסגרות של החוקים הללו ולהשתמש בהם
לכן לא כדאי לרחם על עצמכם ועל החברים, אלא צריך להבין שאנחנו מתכוונים לקיים את החוק הכללי ולהשתמש בו בצורה נכונה. אבל לשם כך אנחנו קודם כל צריכים להיות תואמים בעצמנו לחוק הזה. לא משנה אם אנחנו רוצים בזה או לא, בכל מקרה יכופפו אותנו בכזאת צורה שאנחנו נרצה.  (הרב מיכאל לייטמן 10.05.14).

האם מהות התפילה משתנה 
כתוצאה מגילוי החיסרון החדש,

או שמשתנה הכוח שאיתו אנו פונים לבורא, ומהו?

לא הייתי אומר שמהות התפילה משתנה. מהות התפילה היא די פשוטה, פונים לבורא בהערכה שיש לו כוחות, אחרת למה פונים, ומבקשים. מה מבקשים? כלים דהשפעה, רצון להשפיע, חסד. וזה מה שעומדים לקבל, ולהודות. זה הכול. סך הכול תפילה ברוחניות זה נקרא "העלאת מ"ן", אני מעלה חיסרון. אבל חיסרון צריך להיות בהתאם למה שהעליון רוצה. זה נקרא "עשה רצונך כרצונו".

אם אני מעלה את הרצון שלי לבורא, הרצון שלי יהיה כמו שהבורא רוצה ואז הרצון שלי יתקבל. ואז יהיה הרצון שלי והרצון שלו כרצון אחד, ואז אני אקבל חלק מהבורא ואהיה דומה לו.  (הרב מיכאל לייטמן, 08.10.19)

מה זה אומר "השפעה לזולתו"?

שאני צריך להרגיש את האדם, מה הוא רוצה, מה הוא אוהב, האם באמת זה לא מזיק לו, יכולה להיות כאן שאלה. אני צריך להתייחס אליו בצורה מטרתית, מה יש לו, כמו שנגיד אימא לתינוק, היא לא תיתן לו משהו שהוא רוצה, כמו שרב"ש כותב לתת לו סיכה שינקה את העין שלו, ברור. אלא מה שלטובתו. אז את עניין טובתו צריכים לברר.

 "לפיכך ראוי להגדיר "אהבת זולתו" בהשם של "השפעה לזולתו", המוכשר ביותר לתוכנה המכוון, להבטיח לנו, שלא לשכוח את הכוונה.",

כל הזמן לחשוב לטובת הזולת. ועד כמה שתוכל לאבחן בו כל מיני רצונות, מה שלטובתו, מחשבות ובחינות שלטובתו, לא חשוב מה, מה שלטובתו אתה חייב כל הזמן להשתדל להשיג לו, להביא לו.  (הרב מיכאל לייטמן, 07.11.17)

מה ההבדל בין כוונה ליחס, לגישה?

הבדל בין כוונה לגישה, הוא כמו שאנחנו מתייחסים לילדים. בפנים יש לך אהבה לילד שלך, ומבחוץ אתה מראה לו פנים רציניות ואפילו צועק, ואפילו אולי נותן לו איזו מכה קטנה. כי בלי זה אתה לא יכול לחנך אותו, בלי זה אתה לא יכול לרסן אותו. הוא יכול לגרום נזק לעצמו ולאחרים.

זאת אומרת, יש כוונה לטובתו ויש יחס חיצוני שהוא יכול להיות כביכול ההפך. כמו רב"ש נותן דוגמה, שאבא וילד בוכה הולכים ברחוב וכולם מסתכלים על הילד ברחמנות, מה זה, אבא שלא שם לב שהבן שלו בוכה? והאב מסביר לאנשים שבנו רוצה לגרום לעצמו נזק על ידי גירוד עם סיכה בעין, והאב לא מסכים. יש כאן רמז לרוחנית, לכן נתנו לנו דוגמה כזאת מוזרה.

אז יש יחס פנימי ויש יחס חיצוני. כי ביחס הפנימי אני פונה ישירות אליו, לנקודה שבלב, וביחס החיצוני אני פונה ללב שלו שהוא יצר רע, ולכן יש שתי צורות היחס. לחברים אני צריך להתייחס באהבה? למה, לאגו שלהם באהבה? מה פתאום, זה מפריד בינינו. אני צריך לשנוא את האגו של החבר כמו שאני צריך לשנוא את האגו שלי. אני אוהב בחברים את הניצוצות, את הנקודות שבלב, אותם אני צריך לחבר יחד.  (הרב מיכאל לייטמן 09.07.12)

לָמה אני מבקש? מה כואב לי?

כדי שיהיה לי טוב, או כדי להצדיק את הבורא?

"...והנה לקול בכיות הילד, הלכו אנשים אל אביו ושאלו, איפה הרחמנות של אביו. אז אביו השיב להם, ומה אני יכול לעשות, שבני, מחמד נפשי, שאני שומר עליו כבבת עיני, דורש ממני, שאני אתן לו סיכה, לדקור את עיניו, מסיבת שמגרד לו בעינים. האם בזה שאני לא ממלא את משאלותיו, אני נקרא "אכזר". או מטעם רחמנות עליו, אני לא אתן לו, שידקור את עיניו, וישאר סימא ועיור לעולמים.

אי לזאת, אנו צריכים להאמין, שכל מה שהבורא נותן לנו, הוא לטובתנו. הגם שאנו צריכים להתפלל על כל צרה שלא תבוא, שהבורא יסיר ממנו את הצרות האלו. אבל אנו צריכים לדעת, שתפלה לחוד, ועניית התפלה לחוד. זאת אומרת, אם אנו עשינו את מה שעלינו לעשות, אז הבורא עושה מה שהוא טוב בשבילנו, כמשל הנ"ל. ועל זה נאמר "וה' הטוב בעיניו יעשה"."
הבורא הוא טוב ומיטיב. כך אומרים, אבל האדם לא כל כך מרגיש בזה. אם הוא מרגיש רע, רע לו

השאלה היא מה עליו לעשות? יש לו אפשרות להתפלל, לבקש שיהיה טוב, או לבקש שיראה שהמצב שלו טוב. זה ההבדל. או שאדם מבקש מהבורא "תעשה לי חיים טובים", זאת אומרת "אני אשתנה", או שהוא אומר "תשנה אותי כך, שאראה בכלים המתוקנים שלי, את מה שנראה לי עכשיו כרע, שאראה זאת כטוב". השאלה היא (ראה שרטוט) לָמה אני מבקש? כדי שיהיה לי טוב, או כדי להצדיק את הבורא. מה כואב לי?.." (הרב מיכאל לייטמן 01.06.10)

לקבל את ההנהגה מלמעלה מרצון,

כי היא שייכת לרמה אחרת, לרמת ההשפעה

יש לפנינו מטרה, והיא יכולה להיראות לנו טובה או רעה. כמו תינוק שרוצה לעשות מה שבא לו, כי הוא לא מבין שזה יכול להיות לרעה. לכן אנחנו צריכים לקבל על עצמנו צורת התנהגות נכונה, גם אם לא רוצים. לא צריך "לגרד עם הסיכה בעין". זאת אומרת, צריך לקבל את ההנהגה מלמעלה מרצון, כי היא שייכת לרמה אחרת, לרמת ההשפעה, כמו שאבא אומר לילד "לא כדאי, זה לא לטובתך". ודאי שאנחנו יכולים לצעוק ולדרוש מה שבא לנו על פי הרצון, אבל זה לא יועיל לנו כי יש חוקים. מקובלים מספרים לנו על החוקים האלה, ואומרים באיזו דרך עלינו ללכת.

הדרך היא פשוטה. צריך לקבל את העובדות שלא נראות לעין. ומה ההבדל בין ההתנהגות שלנו לבין ההתנהגות שהמקובלים ממליצים עליה? לפי ההתנהגות שלנו, אנחנו רוצים לכופף את העולם ולהישאר כמונו, ואילו המקובלים ממליצים לקבל את העולם כמות שהוא, להגיד ש"הוא טוב ומיטיב", אלא שאנחנו לא רואים זאת, ולכן צריך לכופף את עצמנו. (הרב מיכאל לייטמן 01.06.10)

הפתרון הוא, לא לחפש סיכה אם מגרד לנו

"..והנה לקול בכיות הילד, הלכו אנשים אל אביו ושאלו, איפוא הרחמנות של אביו. אז אביו השיב להם, ומה אני יכול לעשות, שבני, מחמד נפשי, שאני שומר עליו כבבת עיני, דורש ממני, שאני אתן לו סיכה, לדקור את עיניו, מסיבת שמגרד לו בעינים."

זאת אומרת, משהו מפריע לנו בחיים, אך אנו לא מבינים שהשיטה שלנו להיפטר מהַהַפרעה הזו, היא לא נכונה.

"האם בזה שאני לא ממלא את משאלותיו, אני נקרא "אכזר". או מטעם רחמנות עליו, אני לא אתן לו, שידקור את עיניו, וישאר סימא ועיור לעולמים."

כל הרע, המתגלה אצלנו כהרגשה רעה, מגיע על מנת לעזור לנו למצוא תרופה כנגדו. לא כדי שנטפל ברע, לא כדי שנשבור אותו בצורה ישירה. אלא עלינו להבין, שזו התגלות, זהו כביכול הכרוז שמושך אותנו, דוחף אותנו, למשהו למעלה ממנו. כלומר אנו לא צריכים לטפל בדברים הרעים ובכלל מקרי החיים כפי שהם, אלא שעל ידם עלינו להבין את הסיבה, להבין מהיכן הם באים, למה הם באים ומי מעורר אותם.

ואז לבטח נמצא את השיטה הנכונה לעלות בעזרתם. היות והעולם הזה נברא לא כדי שנחיה ונסבול לשווא, אלא כדי לגלות לנו ובנו מצבים, שעל ידם נוכל לעלות מעל המקרים, מעל העולם הזה. [...]

זאת אומרת, אילו ידענו כיצד להגיב נכון על כל הרע המתגלה, אז היינו מברכים עליו כמו על הטוב. כי הרע מתגלה לא כדי שנברח ממנו, או שנרגיש טוב במקומו, כנגדו. אלא בהתגלות הרע יש מטרה עליונה ונעלה הרבה יותר, והיא להעלות את האדם למימד אחר לחלוטין. ולא שיהיה לו טוב במצב מסוים במקום הרע שהיה לו באותו מצב והוא יישאר בבהמיות, בחיים הקצרים הללו.

אז הפתרון הוא, לא לחפש סיכה אם מגרד לנו. אנו לא יודעים שהסיכה מסוכנת ולא מביאה מרפא, אלא גורמת נזק רב יותר. אנו רואים שאנו מתקדמים כל פעם למצב רע יותר, ואין לזה סוף. אין לנו שכל לחפש את התרופה, אלא עלינו לנסות על ידי המכה להתעלות מעל החיים, לרכוש חיים ברמה אחרת ולא סתם להירפא מהמכה עצמה. הטבע מחייב אותנו לכך.." (הרב מיכאל לייטמן 10.02.06)

דמעות אינן נאבדות - שיר זוהר

מה זה יחס טוב?

יחס טוב מטרתי. הבורא ברא הכל ושוקל הכל בצורה מטרתית. ואם אתה רואה שמישהו עושה למישהו אחר משהו רע, אז זה רק לפי העיניים, כמו שהרב"ש אומר. כשהאבא לא נותן לילד סיכה לגרד בעין, או שהמלך סוגר את הבן שלו לעשרים שנה במרתף כדי לחנך אותו, כדי שיהיה מוכן למצב הגבוה, זה לא אומר שהוא עושה לו רע. אז הוא אבא אכזר? לפי השכל של הילד, כן. ולפי השכל של הבוגר, הוא רחמן, שלקח את כל הסבל על עצמו, כי הוא סבל בעצמו שעשה כך לילד. אבל אין ברירה, חייבים לתקן את הטבע שלו שיהיה מותאם לגמר התיקון. אז בהתאם לכך אנחנו צריכים לשקול את המעשים והכוונות. (הרב מיכאל לייטמן 14.11.14)

תבקש מהעליון לדעת מה הוא רוצה,

זה הכי בטוח, זה הכי יועיל,

"תעשה רצונך כרצונו".

אבל כדי לעשות רצונך כרצונו,

אתה צריך לדעת מה רצונו,

תבקש.

(הרב מיכאל לייטמן, 08.04.14)

  לשרת אך ורק את הרצון שלו להשיג את המטרה

"טובת הזולת" זה שאני נכלל מהרצון של הזולת, מהרצון שלו להידבק בבורא, מהרצון המערכתי שלו במערכת אדם הראשון, ואותו רצון אני משרת. טובת הזולת היא לא התייחסות לכך שבא לו משהו. כמו שאומר רב"ש, בדוגמא שהילד בוכה, ואבא לא שם לב אליו. כולם שואלים את האבא: "למה אתה לא נותן לו את מה שהוא רוצה?" והוא אומר: "איך אתן לו את מה שהוא מבקש? סיכה שחסרה לו לנקות משהו באוזן, או בעין?"

זאת אומרת, אם אדם מתייחס כך לזולת, שמבקש כל מיני תענוגים ארציים, שרק מרחיקים אותו ואת כולם בעקבותיו מהתיקון, וממש מורידים אותו, דוחפים אותו, ואת כל העולם יחד איתו לצרות, אז אני אשרת אותו ברצונות כאלו? אני משרת אך ורק את הרצון שלו להשיג את המטרה. אני מבין שזה מזיק לו, למרות שהוא ילד קטן ואולי לא מבין מה שהוא רוצה. אני רוצה לספק לו את מה שלטובתו.

אם אני אמלא את הרצונות של כל בני האדם שבעולם, אז אני ארַאֵה כאילו שאני עושה נגד הבורא. הוא רוצה שהם יסבלו, ולי יש לב רך. אני אוהב אותם, והוא כנראה שונא אותם. ואז אני ממלא אותם ועוזר להם, וכן הלאה.

צריכים להבין, שכל הכוחות הרעים האלו, כל המקרים הרעים שמתגלים, מתגלים כדי לכוון את האדם נכון. זה "עזר כנגדו". אז במצבים האלו אני צריך לספק לאדם, אני צריך לדאוג לו רק להכרחיות, אם הוא באמת גווע מרעב, ברמה כזאת כן, מצד אחד. ומצד שני, רק תורת התיקון, רק שיטת התיקון, רק השיטה איך להגיע לחיים טובים, כי אין שיטה אחרת. [...]

לכן כל אחד חייב לספק לזולת התעוררות בנקודה שבלב, הוא חייב לדאוג שתהיה לו הכרת גדלות המטרה, הוא חייב לדאוג שתמיד אדם יהיה בסביבה שתחזור למחשבה הנכונה, וזה נקרא דאגה לזולת מהבוקר עד הערב. זה נקרא שאתה דואג לרצון שלו, שאתה רוצה למלא את הרצון שלו. רצון להידבק בבורא שנמצא בכל אחד, רק בצורה נסתרת פנימית מאד.

הרצון הזה עטוף, סגור בכל מיני רצונות אחרים שמבלבלים את האדם. צריך להגיע לאותו רצון, ולהתחיל להגדיל אותו, ולתת לו ממש מילוי שיגדל ויגדל, שידע איך לפַתֵּח את עצמו, ולדאוג רק לאותו רצון, כל היתר פסולים. ואתה מגיע לאותו רצון עם הרצון שלך להידבק. זה נקרא שהנקודות מתחברות ביניהן בערבות. נקודות שצריכות להדבק בבורא, ולא סתם רצון למלא את הבטן של כל אחד. מדובר על הנשמות.

לא חשוב שאין לו הכרה. אז הוא כמו התינוק בדוגמא, שבוכה, "תן לי סיכה. משהו מגרד לי בעין. אני רוצה להוציא את זה."

אדם מבקש מה שלרעתו. הוא מבקש כסף, כבוד, מושכלות, כל הדברים שהם בעצם לרעתו. שאברהם גילה עוד בבבל, שהם לרעתנו, אם אנחנו הולכים למלא את הרצונות האלו, במקום למלא את הרצון להידבק בטבע, בבורא. עלינו למלא את הרצון הזה בלבד. (הרב מיכאל לייטמן 28.06.007)

מה עם כל המאמצים, הדרישות,

שאנחנו מעלים שנים אחר שנים, רגע אחרי רגע?

אני לא יודע אם אתה מעלה משהו. צריכה להיות התאמה בין מה שאתה רוצה ובין מה שהעליון מוכן לשמוע ממך. אתה מבקש סיכה לחטט בעין, כמו שרב"ש נותן דוגמה, או עוד כל מיני דברים שיכולים להזיק לך, אז העליון ייתן לך? ואתה צועק, צורח. העליון מחכה עד שתחכים. כך זה עובד. (הרב מיכאל לייטמן, 08.06.14)

אז הדרישות שאנחנו מעלים הן לא מ"ן?

עוד לא. לפעמים קצת. הכל מתקבל למעלה, הכל מגיע לעבודה, אבל זו עדיין לא עליית האח"פ. עדיין זה לא מ"ן, אלא שאתה צורח והעליון לא עונה, אבל בכל זאת הוא עושה פעולות שאתה תבין שכך אי אפשר לבקש. שמה שאתה מבקש אי אפשר לתת לך. כרגיל, כמו שאנחנו עם הילדים. והוא עושה כל מיני פעולות שאתה תבין סוף סוף שכך זה לא עובד.

אז בעולם שלנו הזמן עושה את שלו, ובעולם העליון אנחנו, הפעולות שלנו, זה נקרא זמן.

שאני עושה פעולה כלפי העולם 
ואני מרגיש את החיסרון שלהם,
אם אני בדרך להעלאת מ"ן?

בדיוק. אם אתה לוקח חיסרון מהם ומבקש על החיסרון הזה מילוי, אתה עושה פעולת השפעה. אתה רוצה בשבילם, לא לעצמך, אז כבר מתייחסים אליך אחרת. אתה נעשה שותף לעליון כדי לטפל בתחתון. אתה כבר עלית לדרגה אחרת. אתה כבר דומה בזה לעליון, לכן זה כל כך מועיל. [...]

האם תפילה נכונה 

היא תפילה עבור החברים בלבד

או תפילה עבורנו - החברים ואני ביניהם?

מה שמועיל זו תפילת רבים. תפילת רבים זה יכול להיות עבור חברים, אבל זה לא רבים. אם אני רוצה להיות עם החברים כגוף אחד ואני מבקש על זה כוח ומגיע המאור ומחבר בינינו, זה בסדר, אבל בשביל מה? זאת אומרת, התפילה צריכה להיות מכוונת בשביל מה אתה עושה את זה? בשביל מה אתה רוצה להיות חפץ חסד? בשביל מה אתה רוצה להיות גדול? אני רוצה להיות כמו בורא. מה זה כמו בורא? לשם מה? שיהיה לך טוב?

כמו בורא זה נקרא להשפיע לזולת, איפה הזולת שלך. חברים זה כבר לא זולת. בזמן שאתה מבקש להיות מחובר אתם באותה מדרגה, זה לא זולת, זו אותה מדרגה. אז יוצא שתפילת רבים זה רק עבור הרבים, עבור התחתונים. לכן כל עוד לא מגיעים למצב שאנחנו מסודרים עם העליון ועם התחתון ואנחנו באמצע כמעבר ומסדרים את עצמנו כך, עליון, אמצעי ותחתון, אין לנו תפילה אמתית. ועכשיו אנחנו מתקרבים לזה.

מה זה נקרא לבקש מהעליון, 

אבל לא לבקש כאילו 

אני רוצה לתקוע לעצמי סיכה בעין?

תבקש מהעליון לדעת מה הוא רוצה, זה הכי בטוח, זה הכי יועיל, "תעשה רצונך כרצונו". אבל כדי לעשות רצונך כרצונו, אתה צריך לדעת מה רצונו, תבקש.

אבל זה גם לא עובד
יכול להיות שלא עובד, יכול להיות שכן, אני לא יודע אם ביקשת, איך ביקשת, אולי קיבלת ולא הבנת שזאת התשובה. (הרב מיכאל לייטמן, 08.06.14)

ולסוף כל השערים - שיר זוהר

* * * * *