סגולת הטקסט
-
* * * * *
תפיסה של טקסטים קבליים
התנעת המערכת מיושׂמת
בעזרת כתבי המקורות.
לכן אנחנו לומדים את כתביו של
בעל הסולם, הרב"ש, האר"י ורשב"י.
ללא זה לא אוכל ליצור קשר
עם המערכת הרוחנית ולהפעיל אותה.
(הרב מיכאל לייטמן, הקדמת ספר הזוהר, 15.11.10)
* * * * *
תפיסה של טקסטים קבליים
ספרי הקבלה מסייעים לנו להשיג ידע,
אך כיצד ניתן להרגיש ולהתקיים בתוך מה שהם מתארים?
ידע לכשעצמו אינו מעניין אותי, לפני ארבעים שנה עברתי את
התקופה שבה ניסיתי לקרוא ולדעת. אני עובד כבר שנים רבות עם ספרי מקור רק במטרה
להרגיש אותם לעומק ולהשתנות בהשפעתם. בזמן הקריאה הטקסט מבצע בי שינויים מסוימים.
לכן אפילו אם אני מרגיש מבולבל לגמרי ממחשבות, כמו נמצא בערפל, אני שמח מאוד, כי
זה מעיד על כך שהטקסט השפיע עליי. אני מניח את הטקסט בצד וכעבור פרק זמן שוב חוזר
אליו. עם זאת, אני משתדל להרגיש כיצד הטקסט השפיע על הידע שלי בלימוד ובעסקים,
והיקנה לי תפיסת עולם שונה לחלוטין. ישנם ספרי מקור כל כך חזקים בהשפעתם, שלאחר
קריאה בהם אני משנה את ההשקפה שלי לגמרי, משנה את הדעה ואת התפיסה שלי. לכך אני
שואף להגיע.
כאשר התחלתי ללמוד את חכמת הקבלה היה עליי לצבור חומר
כדי להבין על מה מדברת החכמה, כדי לדעת מה כתוב והיכן ולרשום לעצמי הערות. היום יש
מחשב לכן קל מאוד לעשות זאת. יצרתי תיקיות שלתוכן הכנסתי העתקים של ביטויים שונים
והגדרות, אחר כך השוויתי ביניהם, ניתחתי אותם, שקלתי כמה זה נכון או לא נכון
מנקודת מבטי. עבודה כזו מחנכת את האדם. אני מציע לעסוק בשינוי רגשי יותר מאשר
שינוי בשכל.
הרצון שלך להשתנות, הגישה שלך ללימוד, הגישה
לספר, האם זוהי ה"כוונה"?
זו עדיין לא כוונה, זה היסוד אבל מתוכו צומחת הכוונה.
המקובלים הם אנשים שכותבים מתוך מגע מלא עם הבורא ואני רוצה לשנות את עצמי כדי
להיות דומה לבורא. לכן אני תופס את מה שהם כותבים כדעה של הבורא, כרצון של הבורא.
זה מאוד חשוב לי. אם אלך על פי ההוראות שלהם אז אהפוך להיות כמו הבורא. כרגע אני
לא משיג את הבורא לכן אני לומד את ההוראות של המקובלים ומשתדל ללכת על פיהן.
אני קורא ספר קבלה, כי אני רוצה להזדהות עם המחבר. איך
הוא היה, באיזו צורה פנימית, כדי לגלות מה שהוא כותב. חשוב לי להידבק בסופר, כי
הוא השיג את הדברים האלה. אני רוצה להיות כמוהו, להגיע לאותן השגות, לאותן הבחנות,
דרגות, שהוא היה בזמן שכתב. אני קורא את הספר שלו, כדי להגיע לאותו מצב שהוא היה,
בזמן שכתב את הספר. (מתוך ערוץ "ספרי קבלה אמיתיים",
ספר אמת 69: להזדהות עם המחבר.)
מכשיר לגילוי העולם העליון
אם אין יותר חכם כבעל ניסיון,
אז איך טקסט בספר שמתאר מבנה וקשר הדדי בין
גופים רוחניים יעזור לי?
הטקסט הקבלי אינו מיועד שתהיה חכם יותר. בשום אופן לא!
הטקסט נכתב על ידי מקובל גדול שעבר את הדרך הזאת. בין אם אנחנו רוצים זאת ובין אם
לאו, כולנו, גם אני ואתה, צריכים לעבור את הדרך הזאת או בגלגול חיים זה או בגלגולי
חיים הבאים.
בכך שקוראים את מה שכתב מקובל, אנחנו מזמינים על עצמנו
את האנרגיה העליונה, את האור העליון, את היצר הטוב, שקושר ומקרב אותנו. אנחנו לא
מבינים את זה ולעיתים אפילו מרגישים שהשפעה כזאת דוחה אותנו זה מזה. אבל זו פעולה
זמנית של התחל-הפסק, "לשם ובחזרה, לכאן ושוב", שמוציאה אותנו מהמצב הרדום
שבו אנחנו נמצאים, כדי שבאמת נתחיל להתקרב זה לזה ולבורא.
לכן קריאה של ספרים היא מכשיר להמשכת האנרגיה העליונה,
האור העליון, שיאחד אותנו. באיחוד בינינו אנחנו מתחילים להשיג את העולם העליון,
לראות אותו כפי שאנחנו רואים סרט, רק שבצורה יותר ברורה, רגשית, בתכונות הפנימיות
שלנו. אתה מתאר לעצמך! הסרט הזה מוקרן בתוכך ואתה נוטל בו חלק ישיר. כך מתרחש
הגילוי של טקסטים קבליים.
אותיות הן מקור מידע, צורת התקשרות למערכת עליונה. אמנם
התבנית היסודית היא מספר מוגדר של אותיות, אבל נובעות ממנה אין סוף התקשרויות. כי
אותיות הן סימנים של תכונות, כוחות של השפעה, של אהבה וחיבור. לכן מי שיש לו מסך,
ויכול לעבוד עם האותיות כמו עם כלים, וכל פעם לחקור ולפתוח עוד ועוד שמות, חלקי
כלים, צורות חדשות של גילוי, הוא מתאר כנוסחאות את הכוחות שבאים, ומתקשרים
ומייצבים תכונות חדשות, כלים חדשים, שמתמלאים באורות. (מתוך
ערוץ "סגולת הטקסט", סגולה 38: צורת התקשרות למערכת עליונה)
טקסטים קבליים הם רב שכבתיים
בעבר אמרת שישנם מצבים שבהם אדם מסתכל על
האותיות בטקסט
והן מתחילות פתאום להיעלם.
זו תופעה שמתרחשת כאשר באדם מתחיל להיות מעוצב רגש
מסוים. אות זו הבעה רגשית, ולרגש עצמו אין שום צורה. לכן אותיות שאִפשרו לך לתאר
משהו כרגשות מתחילות להיעלם ואתה כבר לא רואה אותן. יכול להיות גם להיפך כאשר האדם
קורא בספרי הקבלה הוא יכול לראות פתאום
הופעה של מילים נוספות שאינן כתובות בטקסט. אלה לא נסים, מפני שטקסטים שנכתבו על
ידי מקובלים הם רב שכבתיים. אם יתמזל מזלך, ותשיג כזאת דרגה, אז תראה הרבה מילים
נוספות שעלו במחשבתו של המחבר.
אני מקבל את לשון המקובלים, כי הם יודעים יותר ועברו
יותר. הם מבינים איך להגיד, וכך הם כותבים. לכן המקובל כותב מדרגה שלו, שהיא מעלי
מי יודע כמה, ואני צריך לקבל את השפה שלו, את היחס שלו, את הגישה שלו, כמו ילד
שמקבל מה שגדול אומר לו. אם אני רוצה להגיע לאותה דרגה, אז אין לי ברירה, כדאי לי
לקחת גם את השפה שלו. (מתוך ערוץ "ספרי קבלה אמיתיים",
ספר אמת 65: לשון המקובלים.)
מתגלה האדם ולא הטקסט של הספר
האם מקובלים כתבו טקסטים בקודים, הסתירו סודות
מאחורי אותיות, מילים
או שצריך להבין את הטקסט כפי שהוא כתוב?
כפי שכתוב, כך צריך להבין. ואחר כך אדם רואה שב"כפי
שכתוב" מתגלה משמעות חדשה, אחרת לחלוטין. אך לא בטקסט עצמו אלא בתוך האדם
כתגובה לטקסט. כלומר האדם הוא זה שמתגלה ולא הטקסט. בטקסט אין קוד, אין סוד, אין
צופן. הצופן הוא בתוך האדם, התגובות שלו על אותן מילים תהיינה שונות לגמרי, מה
שיתגלה בתוכו ישתלט ויתפוס אותו.
בעיקרון הטקסט יהיה אותו טקסט, הספר אותו ספר, רק האדם
יתפוס אותו בצורה חדשה. למשל, כאשר הוא יקרא את הספר בפעם הראשונה יהיה נדמה לו
שהכותב מספר על משהו חכם, אבל כאשר יחזור אליו כעבור מספר שנים, הוא יגלה שמובע בו
המבנה של העולם העליון והוא נמצא בתוכו.
"לא חשוב כמה שהילד מבין, אלא מאותו קטע בדיוק שהוא קורא
ולא מבין, נמשך אליו אור מקיף ששומר על הנשמה שלו, ואז לאדם הזה כבר בטוח לא יבואו
מזיקים, כי הוא מוקף בכוח יותר עליון מהעולם שלנו. לכן חוכמת הקבלה היא קרש ההצלה
של הילדים ושל עם ישראל ובכלל..." הרב ד"ר מיכאל לייטמן
בכל קריאת מאמר צריך להיות עם המחבר בתוך הכתיבה שלו,
כמו תינוק שדבוק לאמא. להיות מחוברים אליו בתקווה שהכתוב ישפיע עלינו. לא להפעיל
את השכל והרגש, אלא להיות דבוקים למה שהוא כותב בלי שום ביקורת. וכך להתכלל במאמר,
כדי דרך מה שחיבר המחבר, לקבל את המאור המחזיר למוטב. (מתוך
ערוץ "סגולת הטקסט", סגולה 37: דרך המחבר לקבל מאור המחזיר למוטב)
סוד של
ספרי הקבלה
"בחכמת הקבלה מושג הספר, זה מסר
שאדם מקבל מהחכם שמגלה את פנימיות העולם, את העולם העליון, ומוסר לו את זה דרך
סימנים שהם עשרים ושניים ועוד חמישה, עשרים ושבעה סימנים, אותיות האלף בית. ודרך
האותיות האלה האדם מתחיל לקבל בתוכו, לפצח בתוכו את כול הקוד הזה שהמחבר רוצה
למסור לו.
סֵפֶר
הוּא גֶּשֶׁר
הרב ד"ר מיכאל לייטמן בשיעור (09.05.08) על "מאמר
לסיום הזוהר"
–הַסֵּפֶר הַזֶּה
הוּא לא סֵפֶר,
אֶלָּא הוּא
קֶשֶׁר חַי
בְּתוֹךְ
הַהֲבָנָה שֶׁלְּךָ,
בְּתוֹךְ
הַהַרְגָּשָׁה שֶׁלְּךָ,
–
הוּא הַדּוּ
שִׂיחַ שֶׁלְּךָ,
עִם הַמַּעֲרֶכֶת
הַמְּתוּקֶנֶת,
שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ
וּמִתְקַדֵּם אֵלֶיהָ,
וְנִכְלַל בָּהּ
יוֹתֵר וְיוֹתֵר.
בעולם הזה אתה נותן לילד כל מיני מטלות, כי אתה יודע שעל
ידי פעולות כאלה, הוא יהפוך בעל ניסיון וירכוש חכמה. במטרה כזאת אתה מקשר אותו עם
הטבע. אותו דבר עושה מקובל, רק שהוא מקשר את האדם עם הטבע היותר עליון. (מתוך
ערוץ "עצות המקובלים", עצות המקובלים 78: אמצעי לרכוש טבע עליון)
כתבי רב"ש פותחים לנו את הדרך למטרת החיים, למטרת
הבריאה. בלעדיו כל כתבי בעל הסולם היו נשארים חסרי מימוש פרקטי, כי לא היינו
יודעים מה לעשות איתם כדי שיתגלו בנו. לכן עבודתו כל כך חשובה ונחוצה ואין לה
שיעור. כי המנגנון הזה שנקרא רב"ש שהקים בחייו, מקשר אותנו עם הכוח העליון.
ולכן המקובלים חיים בעולם, כי הם מחיים את המציאות, מקשרים אותה עם העליון.
ורב"ש הצליח להוריד בשבילנו את כל השיטה לדרגות פרקטיות כאלה ממש כמו
לתינוקות, שנוכל לממש אותה ולגלות את העולם הנסתר. הוא מוסר לנו את הנפש שלו, כדי
שדרכה נוכל לגלות את כל הרוחניות. (מתוך ערוץ
"ספרי קבלה אמיתיים", ספר אמת 71: מנגנון שנקרא רב"ש מקשר אותנו עם
הכוח העליון.)
* * * * *
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה